פרשת "ויקהל פיקודי"

"ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם, אלה הדברים אשר צוה השם לעשות אותם. ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון..."

שתי פרשות מחוברות שמהוות סיכום לספר שמות, וסיכום למלאכת המשכן.

אומנות התורה לקצר, מעשה בראשית שהיה דבר נשגב ונורא, מקור האמונה שלנו, שהקב"ה ברא את העולם, מקבל פרשה אחת. מלאכת המשכן מקבלת חמש פרשיות. בנין נשמות ישראל. בפרשת "ויקהל" אנו לומדים גם  על הקשר בין מלאכת המשכן לשבת ובכך נלמד איך מלאכת המשכן אקטואלית גם לימינו..

"ויקהל" במעשה המשכן

מעשה המשכן בא לכפר על מעשה העגל. במעשה העגל היה פירוד גדול בעם ישראל. שבט לוי הורג איש את אחיו. רק מעשה המשכן יכל להחזיר את עם ישראל למצב של מעמד הר סיני "כאיש אחד בלב אחד". עוד דוגמא לכך אנו רואים בדברי ימי עמינו בתקופת מרדכי ואסתר נאמר "לך כנוס את כל היהודים". כשיש קיטרוג על עם ישראל, פעולה ראשונה שצריך לעשות זה "קהילה".

במעשה העגל יש כביכול הגיון. הערב רב אומרים לעם ישראל, אין לכם כלים להחזיק את האור הרי פרחה נשמתכם בקבלת התורה.אתם לא מוכנים לאור שהקב"ה נותן לכם.

אך יש כלל נוסף בעבודת השם: כשאדם בא לעבוד את השם, לא משנה כמה חכם הוא, הוא צריך להיות צמוד לדבר השם. לא מה אני מבין אלא איפה הקב"ה מוליך אותי.

עם ישראל לא היה צריך להכניס את שכלו, האם כן יש לי כלים לקבלת האור או לא משום

שקבלת האורות הגדולים שניתנו ביציאת מצרים ובקבלת התורה התאפשר ע"י מלאכת המשכן.מעשה העגל הפריד ומלאכת המשכן מחברת.

 כל העם השתתף במלאכת המשכן "ויקחו לי תרומה". בעצם בנית המשכן התאפשר מקום לשכינת השכינה בתחתונים. והשכינה היא כלל נשמות ישראל.

כל יהודי זה משכן "עשו לי משכן ושכנתי בתוכם" כל אחד מאיתנו הוא מקדש, אבל אין בכוחו של היחיד לעשות את העבודה במלואה, השכנת השכינה בתחתונים, אלא אם הוא כולל את עצמו עם כלל נשמות ישראל ובכך אנו מתקשרים שוב לנושא הפרשה "ויקהל".

"ויקהל" בהקשר לשבת

בזמן המשכן השבת הייתה פי כמה וכמה מימים רגילים משום שבמדבר עסקו רק בדברי קודש. כל עם ישראל היה באווירה שמימית. הוא לא חי בתנאי המדבר, אלא בתנאים שמימיים, עמוד ענן ועמוד האש, המן, באר מרים, ענני הכבוד. בנוסף הם עסקו במלאכת המשכן , מעשה בראשית, מעשה מרכבה. וכך נכנסו לשבת. אין לשער איזו שבת זו הייתה. ישנו כלל: כל דבר שהיה קיים בעולם, קיים לעולמי עד, תלוי במעשיהם וכוונותיהם של בני האדם בהקשר לאותו דבר.

כל מי שרוצה להתקשר לשבת שהייתה בזמן בנית המשכן יכול לעשות זאת ע"י הכוונות הנכונות.

גם בשבת יש חשיבות לנושא ה"קהילה". ששה ימים כל אחד עסוק בעבודתו ובעיסוקיו, ויום שבת קודש נקהלים בבתי כנסיות לשמיעת דרשות ולימוד.

ברובד יותר עמוק, ברובד של הנשמה, גם נמצא הקשר בין מלאכת המשכן לשבת.

כאשר ימי החול מקודשים, השבת נקראת מלאכת מחשבת. כשאדם עוסק כל השבוע במחשבה על השבת, הוא מעצים את אור השבת בחייו. ו המושג "נשמה יתרה" שמתלווה לשבת הוא ההתגלות השלימה של הנשמה, מה שמאפשר התגלות השכינה, כלל נשמות ישראל.

שנזכה בעזרת השם להתגלות השלימה של הנשמה ושתהיה השכינה שורה בינינו  אמן.