נאמר על יופיו של יעקב אבינו, שהיה מעין יופיו של אדה"ר. יעקב אבינו היה גילגול של אדה"ר ולכן היה צריך לתקן את הקלקולים שהיו בתקופת אדה"ר, והם שניים: חטא עץ הדעת, וה- 130 שנה שאדה"ר פרש מחווה והיה מוליד. רוחין ומזיקין אלו הגיעו למצרים והיה צריך להעלות מהם ניצוצין.

כדרכם של צדיקים, יעקב אבינו לא מתלונן ולא מערער על השכינה "יעקב איש תם יושב אוהלים". הוא תמים עם השם "תמים תהי'ה עם השם אלוקיך". ותמים עם התורה "תורת השם תמימה משיבת נפש". יעקב אבינו שומר על התמימות למרות כל ההסתרות, וממשיך לתקן את שני הנושאים העיקריים מתקופת אדה"ר, וכאן נפרט :
חטא עץ הדעת – מחטא זה נוצר הרס החברה "משורש נחש יצא צפע" מחטא אדה"ר יצא הנחש ומהנחש יצא הצפע, הוא קין. קין רצח כמעט חצי עולם, משום שלא הספיק לו העולם שהיה לו. מיום שהקב"ה ברא את העולם, הוא יצר את האופי לרצות להשיג עוד – אינטרסים אישיים. "אדם עייר פרא יולד" האדם רוצה לבלוע את העולם ולא מתחשב בזולתו, זו מחלה עולמית. כתיקון בענין החברתי, צריך להקים אומה, שכל האומה תעסוק רק בהשפעה ולא באגואיזם ואינטרס אישי. שכל אחד ישפיע לאומה. כל זאת שלא כדרך הטבע.

מההולדה של הרוחין והמזיקין – אלו נשמות שיש בהן קדושה ויש בהן פנימיות, וצריך לפדות אותן. הר' שמחה בונים זצ"ל אמר שמצד המדרגות, הדורות נעשים יותר חלשים,אבל מהבחינה הפנימית, הנקודה היהודית שבלב, הנקודה שבנפש נעשית חזקה מדור לדור.

בדורות הקודמים עסקו בענפים – ענפים אלו התוצאות : אדם קיים חטא ופגם באיזה איבר, אז ע"י סיגופים ותעניות הוא "שבר" את התענוג מאותו איבר שחטא. בתקופתנו, כשהשורש נעשה יותר חזק, הנקודה הפנימית שבנפש יותר חזקה, אז אפשר לעסוק בשורשים, בדברים הפנימיים שבנפש וזאת ע"י: לימוד תורה, לימוד תורה לשמה, ולימוד נסתרות שבתורה. בגלל השורשים החזקים, אי אפשר היום להסתכל בחיצוניות של האדם ולדעת אותו, משום שבחיצוניות ניראה התנכרות וריחוק גדול מכל דבר שקשור ליהדות אבל הלב היהודי קרוב יותר לקב"ה.

בהקשר לפרשה

כל הדברים הנשגבים האלו: התגלות עם ישראל (חברה) והתגלות התורה (הקדושה והטהרה), עובר תיקון בארץ מצרים. עם ישראל הגיע במצרים למצב של שפלות כזאת, של ביטול המציאות ואז היתה תחיית המתים, במצרים הם נעשו חומר חדש שעוד לא היה דבר כזה בעולם. הם נעשו מציאות של אומה שמוכנה אחרי 50 יום לעמוד נגד ההר כאיש אחד בלב אחד.


תהליך החירות

האומה עד כה היתה במציאות של חירות הגוף: איש תחת גפנו ותחת תאנתו וחירות של הנשמה מצריכה אותנו לעבור תהליך של עוברות, לידה ויציאה לאויר העולם. כל זמן ההריון יש יסורים, בסוף ההריון יש צירים וכשמתקרבת שעת הלידה גוברים הצירים. כשהאשה מרגישה שהיא בעוה"ב – אז מתרחשת הלידה. היציאה לאויר העולם, השחרור, החירות. והחירות האמיתית מתחילה כשכלל ישראל מאוחדים.

לפעמים אדם נמצא ביסורים ל"ע, כך שמכל הכיוונים אין מוצא. כדאי שידע שיש איזה ברכה בתוך המעטה הזה. המציאות שהוא רואה כרגע, זו רק המעטפה שבתוכה יש אוצר גדול, ושיקבל באהבה את המיצר בו הוא נמצא. במיצר שבמצרים יש אוצר גדול, נאמר: אנוכי ארד איתך מצרימה ואנוכי אוציאך, הכל תלוי בהכרה שלנו בהשם אלוקינו.

בכל דבר יש הסתר של הדבר ויש את התקווה של הדבר. הרמח"ל כתב ספר תפילות (ק"נ תפילות) ובסוף כל תפילה, כתב "לישועתך קויתי השם". התקוה שחותכת את כל הקליפות ומתגלה שם הוי'ה כסידרו.

בע"ה שתעלה שוועתנו לפני כסא הכבוד ונשכיל לקוות לשם בדרך של חיות ושמחה.